שקד דלילה שפירא

תקציר  על ספרה של שקד שפירא – "רעבה"  עמי יסעור

ספר שירים חדש של שקד דלילה שפירא מקריית חיים

הוצאת פרדס סדרת: כתוב עורך: אמיר אור .

הפוסט כולל גם  נספח על ספרה הקודם שהוא קובץ סיפורים.

על המחברת

בסוף 2019 הופיע בהוצאת פרדס ספרה חדש של שקד דלילה שפירא  "רעבה" בעריכת אמיר אור בסדרת: כתוב. על העטיפה  תחריט נייר  מעשה ידי המחברת שהיא גם אמנית שהציגה כמה תערוכות ואוצרת פעילה בבית האמנים בחיפה .

שקד שפירא  חברה באגודת הציירים והפסלים ע"ש שאגאל בחיפה  וחברה באגודת הסופרים העבריים, ישראל.

ספריה הקודמים : "גומות-שירת הארוטית" הוצאת שפי 2005. "דלתות פתוחות" , 2014, סיפורים הוצאת פיוטית  בניהול ועריכה של ששונה ויג .

שקד פרסמה קטלוג של תערוכת יחיד "לא מעמידה פנים" 2015 בו מוצגים ציורים ושירים.

בעלת תואר ראשון באמנות יצירה ולימודי ארץ ישראל ותואר שני בכתיבה יוצרת אוניברסיטת חיפה. 

שיריה פורסמו בכתבי עיתון 77, "בגלל" ובאנתולוגיה "שירה על שירה" .ובאנתולוגיה של החוג לספרות.

שקד אצרה תערוכות רבות בבית שאגאל. בתערוכה שאצרה  בספטמבר בשם "מוזה" 2019 נשאתי דברים בפתיחה וכן השתתפתי בשיח הגלריה בסיום התערוכה האחרונה "עונות",  2-2020, שאצרה.

שקד יוזמת שיח גלריה בכל סיום תערוכה שהיא אוצרת. את המחברת הכרתי ב 2005 כאשר הנחתי ערב במתנ"ס הדר. אז הכרתי גם משורר חיפאי נוסף בשם תות הרמס סאטורי.

 

"רעבה"

שערי הספר הם : לא לקפוץ לים סוער. לא בכיתי. מלח (בסגול), ההבדל, מכורה. כאלוהים חיים. וריאציות רומי. 

 

בין שמות השירים : געי בשושנה, כולסטרול רע, לא אתן, סליחה רגע, אהבה בלתי אפשרית, קראי את הקלאסיקה, עורבים,  מתילדה, תעלה הביתה,  על בטן ריקה, לא עומדת, פרפר חוצה, אל תשלי את עצמך, אימא מגיעה, במרפסת, יקיר העיר, סבתא זכייה, עשן, קסמים עקדה, ותצילנו.

 

על שירי השער הראשון מרחפת איזו תחושה של פחד. חשש. כבר בשיר הראשון "געי בשושנה" שושנה מבטאת בדרך כלל יופי. כך באגדה של אוסקר ווילד כך גם השושנה בספר הנסיך הקטן. אבל כאן בולט הפחד מפני היפגעות. אפשר ושר זה הוא ביטוי לאיזו הפעלה של מנגנון הגנה. הבדידות והפחד להתקרב מבוטאים כאן במילים מפורשות.  שלוש פעמים בבית הראשון מופיעה מלת הציווי "געי" מעין הוראה אולי  עצה של הדוברת אל הנמען. זוהי אמירה הנאמרת מתוך אמפתיה.  בשיר השני "הכולסטרול הרע" מתוארת חוויה שהאמורה להיות קלילה ונעימה, טיול על חוף הים כחוויה בלתי נעימה בשל המילים שהדוברת שומעת מפי אנשים בחוף. חוף הים, מקום של עונג הופך למקום בלתי נעים בעליל בשל רגישותה הרבה של הכותבת. השר מתאר כאן בדרך סיפורית חוויה אפיזודית. השיר "לא אתן" מדגיש את האביב כזמן של מפלט. הבריחה אל מחוז פלאי ונסתר הא דרך התמודדות.  הברחה שלאחר הסערה. שם השר "לא אתן" מבטא, אולי מען הצהרה על הזכות הזאת לברוח. להימצא  לפחות בדמיון במקום אחר. בשיר "עננים" מעניינת ההקבלה שעושה המחברת בינה לבין הדקל הניצב. הדקל הגבוה. ומעניין  כאן המפגש בין הטבע, הדוברת ועולם האקטואליה המאיים להשתלט על הכול. השיר "העוגה" מבטא נאמנה התמודדות אישה עם דימוי הגוף שלה. הוא כתוב ישירות ולא בדרך של רמז. השיר "תהום"  מבטא חוויה גופנית שהיא גם חוויה קיומית  אולי גם שn. של תחושה אקזיסטנציאליסטית של מתחושת מאוס כלפי העולם הסובב,  בשיר "סליחה רגע" יש רמז לאיזה קונפליקט פנימי אשר בסיומו מעודדת הכותבת את רוחה שלה. בשר "ראי" שוב בולט מוטיב הפחד. המפגש בין אדם לבין מראה אינו נעים. אנשים בוחנים את עצמם. מרגישים כאילו הם עומדים למבחן. המראה היא כעין שופט. השר "קראי את הקלאסיקה" הוא מעין הוראות  אשר נותנת הדוברת לעצמה. אולי מעין עידוד להתמודדות המתמדת ולצורך לשרוד.. השיר הנועל את השער הזה הוא "עורבים" כולו אזהרה עצמית המתבטאת במילים לא לקפוץ, להישמר. ההתבודדות כמפלט. עורבים הם עופות מבשרים רע. עוצמתם ניכרת במיוחד בסרטו של היצ'קוק "הציפורים".

 

השער השני  "לא בכיתי" , נפתח בשיר "לצאת" התחושה היא כאן של איזו סגירות. מצב של אי נחת. דחיסות. צפיפות. הבטה החוצה ,חיפוש. גם היציאה לשדות איננה מעניקה לדוברת את תחושת שכרון המרחבים והחירות. זהו שיר שבו מהדהד זיכרון ילדות. הילדות היא נושא מרכזי בספרה הקודם קובץ הסיפורים "דלתות פתוחות". השיר "מתילדה" בנוי על חזרות  על הצירוף "לא בכיתי" כולו מהדהד רגע של מבוכה  עלבון. ניכר כי זיכרונות ילדות חיים בעוצמה בזיכרונה של המשוררת. השיר "חניכה" מעמיד במרכזו תחושת שותפות  בלתי נעימה לאיזה סוד ילדות. שותפות הנמשכת עד היום. השיר "תעלה הביתה" מבטא בתמציתיות אמנותית נאה מתח הקיים סביב האם לבין האב כפי שהוא משתקף בזיכרונה של הכותבת. השיר "הייתי" מתאר בצורה תמציתית תחושה של זוהר ושל התעלות עזה.

 

השער "ההבדל" נפתח בשיר "בוקר" בו ניכר מתח מסוים בין הגוף לבין הנפש .והשיר "פרפר חוצה" משלב יפה את הטריוויאליות שבום יום עם התבוננות בנעשה בחוץ.  השיר "על הרציף" מטיב לתאר את הדוברת בתחנה מסוימת של חייה בין התחנות האחרות. מן רמז לחשבון נפש. בשר "כאילו רק עכשיו" בולטת תחושת היות הדוברת קשובה לטבע, דרוכה בתוכו. השר "סגור פתוח" מבטא חוויה של יצירתיות וציור. בשירים "אני שולחת" ו "שמיים" נכרת התייחסות לאושר הנראה במטווחי יד. השיר "על תשלי את עצמך" מתמקד בכוחה של ציפייה. בשיר "כמה יופי" ניכרת ההתפעמות מן הנו השרם "חור" ו"קערה" הם מסנאטורים מתומצתים ומצליחים להעביר חוויה שלמה.

 

השער "מכורה"  מגלבה מערכות יחסים בתוך המשפחה. אותה תחושה של מבחן אשר חולפת בדוברת כאשר אימא מגיעה לביקור ה סידור הבת לפני הביקור. הציפיה הדרוכה שהכול יהא כשורה. מפגש עם האם השופטת אותה במילותיה. הישיבה במרפסת ובהתענגות התרבותית ביחד. האוכל של אימא ושאלת דימוי הגוף. דמות אישה בת תשעים עם הליכון המובלת בידי זרה. התחשבנות עזה וחריפה עם האב ממרחק של זמן. דמות סבתה בזיכרונה. .השירים "עשן"  ו"זרה" מתאר  מציאות קודרת ויש בהם תחושה  דטרמיניסטית עזה.

 

השער האחרון, "וריאציות  רומי"  (בשורוק)  יש ביטוי בשיר אחד לתחושת עונג בה היא מסכמת את חייה מידה רבה של אופטימיות וראיית היש. שיר נוסף על בהתמודדות עם האהבה. כוחה של הדוברת להתמודד עימה. כך וכך היא מציגה את פני הדברים למרות תהפוכותיה של האהבה. שר על ישיבתה בשמורה על ספסל אבן. תחושת השלוה אבל זוהי שלווה שיש בה מידה לא מבוטלת של זרות.  השיר האחרון הוא ותצילנו" הוא כעין תפילה חרישית בשם קולקטיב. תפילה להציל אותנו מעצמנו.

IMG-20200119-WA0004.jpg
תמונה לקאבר דף הבית שהכנתי ריבוע.png