שקד היקרה,

סיימתי לקרוא את "רחוב החנויות" ואני רוצה להודות לך על החוויה!

אני לא אוהב ספרי מתח שכתובים במיוחד כדי לרגש ולמתוח אותי. אני מאוד אוהב ספרים שגורמים לי להזדהות עם גיבוריהם עד כדי כך, שאני מאוד, מאוד רוצה לדעת מה קורה אתם בהמשך - אני מוכן להגדיר את זה כמתח חיובי! וכך הרגשתי במרבית האירועים שבספרך. נהניתי גם מהקטעים שלכאורה איטיים מאוד - הם גרמו לי לשלווה מיוחדת (אני מחכה לשובה של בתי מטיול בחו"ל. אתן לה לקרוא את הספר ואבקש את דעת הדור היותר צעיר, על ספר ללא קצב תזזיתי מודרני).

אהבתי את הבלטת הטוב, במרבית הדמויות. חוץ ממוריס, שחבל לי, שנתת לאדל ולבועז לסלוח ולאהוב אותו - על אף נכשלותו המאובנת, רמאותו וכבוגדנותו.

בין כל הדמויות, שכל אחת בדרכה חיובית ומנסה לעשות מעשים טובים , למוריס זה כמעט לא קורא.

כל ספר צריך להיגמר מתי שהוא. את גמרת את הספר כך שאפשר ישר להתחיל לכתוב את המשכו ולא קשה, אבל מעניין, לחשוב איך הדמויות והמצבים יתפתו. זאת פרט למוריס עצמו. הוא יכול להמשיך את שלו, אך הוא גם יכול להפתיע.

למעשה, כל הדמויות השאירו רצון לדעת מה יהיה איתן בהמשך. מוריס משאיר ממש מתח והרבה כיוונים אפשריים.

אני כבר מזמין את ספר ההמשך אם יופיע! אני חושב שיש לכך הצדקה רבה מאוד!

שוב תודה רבה מאוד ואיחולי הצלחה עם הספר הזה ועם הבאים אחריו!!!

סעדיה בהט

ניצול השואה, מהנדס ואמן. על עבודתו הביטחונית ברפא"ל זכה בפרס ביטחון ישראל