רחוב החנויות
רומן ביכורים - סיפור על אהבה אתגרים וחלומות
תוכן העניינים
* פרולוג
* בטרם עלות השחר
* בחזרה לשדרת הנעורים
* אפילוג
* דמויות
* תודות
* בנימה אישית
על הספר
רומן הביכורים "רחוב החנויות" מספר על אדל ומוריס, זוג צעירים יהודים מאוהבים, מתגוררים בעיירה הציורית סן ויויאן. מוריס, אשר איבד את הוריו בצעירותו, חי בחרדות מפני שינויים. לכן מבקש לשמר את אשתו כעקרת בית ואֵם, ואת בנו – תלמיד ושׁוּלְיָה. מתוך כוונות טובות הוא דואג לבריאותה הרופפת של אשתו; דואג לחינוך טוב לבנו – ומלמדו את מלאכת הסנדלרות. מתוך אותן כוונות טובות, אינו מהסס לנקוט באלימות מילולית ולדכא את יצירתם. בסתר הוא גם מבזבז כספים ופוגע ברווחת המשפחה.
מטילדה, חברת ילדות של אדל בעלת סלון לכלות, תומכת באדל ומעודדת את היצירתיות המופלאה שלה.
ככל שחולפות השנים, אדל מגייסת כוחות פנימיים, ובאמצעות חיבור לטבע ויצירה בסתר היא מוצאת השראה לעצמה ולבועז בנה.
בועז המוכשר מבקש לא רק לתקן נעליים אלא בעיקר לעצב ולייצר אותן.
מה יגבר? הפחד של מוריס מפני שינוי, או הצורך של אדל ובועז לממש את היצירתיות המפעמת בהם?
קטע להתרשמות מתוך הספר -
"... יש לי רק שלושה זוגות נעלים. את לא קונה לי יותר. את אומרת שאת רוצה שכל זמן שאני ילדה, הרגלים שלי יהיו נעולות בתוך נעלים חזקות. אימא, את יכולה לשמוע אותי, אימא? / בפעם הראשונה שהרשיתי לו לראות את הנעלים הוורודות שלי, עם הסרט הוורוד והפרח הצהוב, עמדתי ליד הדלת של חנות התבלינים, כשקנית את התבלינים לבישולים של שבת. עמדתי שם והורדתי את עטיפת הצלופן מהסוכרייה והתקרבתי לדלת ככה שהרגליים שלי היו מחוץ לחנות. ממש קרוב לנעלים שלו. / הוא לא הרים את הראש. אבל אני יודעת שהוא ראה אותי. / כן. הוא מכיר אותי לפי הנעליים שלי. / כל הזמן אני רואה אותו יושב בכיסא קש עם משענת קרועה, הראש שלו כל הזמן כפוף. ביישן כזה. אבל אני מרגישה שאפילו שהוא כל כך ביישן, הוא גם ילד עם ביטחון. / בכל פעם שאנחנו מתקרבות אליו, אני ממש רואה את הראש שלו פונה אל הנעליים שלי. הוא יודע שזו אני ולא ילדה אחרת. / אני חושבת שאני מחבבת אותו מאד. / הוא יותר גדול ממני, אבל אני יודעת שהוא מחכה לי שאגדל. וגם, אני יודעת שאני מחכה שאני אגדל, ואז שנינו נפגוש את העיניים האחד של השנייה. / אימא ! אימא ! את לא שומעת אותי ! / טוב, זה בטח כי לחשתי את כל מה שאני מרגישה. כי זה סוד. ואת הסוד שלי אני לא אגלה לאף אחד. אולי אפילו לא לך. ..."
איך נולד הספר?
היה זה רגע לפני הקורונה, אחותי ואני צללנו בחוף נחשולים, וכשאנחנו טובלות במים הצוננים ומשוחחות, ומתוך השיחה עלתה לפתע דמות - וסודה עלה יחד עמה.
הדמות הזו טבלה בי עד עמקי נשמתי, ידעתי שאני אכתוב אותה, הקורונה התחילה, הקלדתי פרקים למחשב. כתבתי פרק ועוד פרק ומסרתי לקריאה לאחותי שממש עודדה, ולעוד שתי חברות טובות שלי והן בקשו עוד ואמרו המשיכי לכתוב...
את החוויה הזו אני רוצה להביא אליכם .
בספר תגלו כלים להעצמה ולביטחון למימוש חלומות:
איך יוצאים ממערכת יחסים לא בריאה ?
איך מפגש מיקרי ושיחה כנה יכולים להיות הזדמנות לתנופה?
איך גילוי חיבה והקשבה ובעיקר אמונה יכולים להביא לצעד ראשון אל ההצלחה?
איך חברות הכי טובות תומכות אחת בשנייה?
איך מילה של מורה יכולה לשנות חיים?
הדמויות דברו אלי בעוצמתן כוחן ותקוותן
מביעות את אופיין את מוגבלותן ואת האתגרים שעליהן לחוות - ובעיקר שאנו, אני והדמויות ביחד מרשים לעצמנו לחלום.
מותר לחלום! מותר לממש חלום!!!
הדמויות שלי קבלו 'הזדמנות' - יותר מאחת, וזה נפלא לראות ברגע של קושי ואין מוצא - יש פתרון המאפשר לחלום ולממש.
לקבל אומץ ולצאת למסע הגשמה להרשות לעצמנו בתשוקה ובאנרגיה גבוהה
לייצור ולממש ולצאת לאור.
מי אני?
אני שקד ומאד מתרגשת לשתף אתכם לתמוך בספרי לרכוש את רומן הביכורים שלי "רחוב החנויות".
סיפור יפה ונוגע ללב. רומן מרתק שיעיף אתכם ואת הנוער שלידכם לחלום ולהגשים כמו שאני עפתי ועוד רגע מגשימה את החלום שלי יחד אתכם שהספר שלי יגיע לידיים שלכם ובעזרתכם גם לספריה הקרובה באזור מגורכם.
"רחוב החנויות" הוא ספרי הרביעי - אחרי שני ספרי שירה וספר על סיפורי משפחה. מעולם לא כתבתי רומן וגם לא העזתי ובכל זאת משהו בער בי והספר נכתב. כשהרגשתי שאני מתבשלת בפנים ויכולה לזה הזמנתי עורכת צמודה - מאשה מטיס שריד שתלווה אותי בתהליך הכתיבה. כתבתי אותו במשך שנה, ושנה נוספת של התבשלות בעריכה ומחיקה עד ההבנה שכתבתי רומן. יכולתי לבלות בימי הסגר בתקופת הקורונה עם הדמויות שלי, כתבתי והתאהבתי בהן. זו הייתה תקופה מרתקת ואני רוצה שתהיו שותפים שלי להוצאת הרומן לאור.
באווירה של חזון - בואו לקחת חלק שהספר יראה אור.
הספר כיפי לקריאה, הוא ייחודי ומעניין.
היצירה בקעה מתוכי ונכתבה מעומקי התת מודע שלי.
אלו היו רגעי חסד וקסם הכתיבה,
את רגעי הקסם הזה אני רוצה להעביר אליכם ובתמיכתכם.
מה אומרים הקוראים?
שקד היקרה,
סיימתי לקרוא את "רחוב החנויות" ואני רוצה להודות לך על החוויה!
אני לא אוהב ספרי מתח שכתובים במיוחד כדי לרגש ולמתוח אותי. אני מאוד אוהב ספרים שגורמים לי להזדהות עם גיבוריהם עד כדי כך, שאני מאוד, מאוד רוצה לדעת מה קורה אתם בהמשך - אני מוכן להגדיר את זה כמתח חיובי! וכך הרגשתי במרבית האירועים שבספרך. נהניתי גם מהקטעים שלכאורה איטיים מאוד - הם גרמו לי לשלווה מיוחדת (אני מחכה לשובה של בתי מטיול בחו"ל. אתן לה לקרוא את הספר ואבקש את דעת הדור היותר צעיר, על ספר ללא קצב תזזיתי מודרני).
אהבתי את הבלטת הטוב, במרבית הדמויות. חוץ ממוריס, שחבל לי, שנתת לאדל ולבועז לסלוח ולאהוב אותו - על אף נכשלותו המאובנת, רמאותו וכבוגדנותו.
בין כל הדמויות, שכל אחת בדרכה חיובית ומנסה לעשות מעשים טובים , למוריס זה כמעט לא קורא.
כל ספר צריך להיגמר מתי שהוא. את גמרת את הספר כך שאפשר ישר להתחיל לכתוב את המשכו ולא קשה, אבל מעניין, לחשוב איך הדמויות והמצבים יתפתו. זאת פרט למוריס עצמו. הוא יכול להמשיך את שלו, אך הוא גם יכול להפתיע.
למעשה, כל הדמויות השאירו רצון לדעת מה יהיה איתן בהמשך. מוריס משאיר ממש מתח והרבה כיוונים אפשריים.
אני כבר מזמין את ספר ההמשך אם יופיע! אני חושב שיש לכך הצדקה רבה מאוד!
שוב תודה רבה מאוד ואיחולי הצלחה עם הספר הזה ועם הבאים אחריו!!!
סעדיה בהט
ניצול השואה, מהנדס ואמן. על עבודתו הביטחונית ברפא"ל זכה בפרס ביטחון ישראל
סיימתי לקרוא את הספר של שקד שפירא "רחוב החנויות" בשלושה ימים, רותקתי! הייתה זו חוויה נפלאה! נסחפתי בעלילה.... התחברתי לכל הדמויות המופיעות בסיפור מופלא זה. נראה כי כל אחת ואחד מאיתנו ימצא את עצמו בין הדמויות המרתקות, כל אחת מהן סיפור חיים! סיפור של תקוות.... חלומות.... הצבת יעדים..... וכמובן שלא אכתוב כאן את ההמשך.....המלצה גורפת לרכוש, לקרוא ולהנות!!!
אני כבר מחכה לספרך הבא!
בתיה גזית
אומנית
בזה הרגע סיימתי לקרוא את ספר "רחוב החנויות"
3 ימים אני קוראת בו...בסקרנות.
הקפת הרבה בספר אחד :
מערכות יחסים ,זוגיות, משפחתיות, תשוקה ויוזמה ובעיקר התמדה עיקשת והגשמת חלומות.
במילותייך היטבת לתאר את מלאכת הרקמה והיצירה, את הדמויות הססגוניות, כל אחת בעלת אופי המייחד אותה. כתבת אפילו על הדרך לבניית עסק מצליח שמתחיל בחזון, התמדה, תשוקה וחשיבה ארוכת טווח ומתוכננת.
בקיצור ,מכיוון שסבתי הייתה תופרת , סבי חייט, אמא שלי רקמה רקמות עדינות .
מכיוון שמטילדה הוא שם אימי, אבל באופייה, היא יותר "אדל" , התחברתי באורח פלא לדמויות בספר ובעיקר למלאכת המחשבת שבהם וביצירתך.
תודה
חג שבועות שמח .
שתדעי לקצור את שזרעת, שיהיה לך טנא מלא בביכורים.
רונית פישר
אומנית בקהילה
מנחת סדנאות וחוגים באומנות רב שימושית ויצירה לילדים
הייתה לי הזכות לערוך את רומן הביכורים "רחוב החנויות" הקסום של שקד שפירא.
ספר מופלא על התמודדות עם דיכוי כוח היצירה; על שחרור מכלא האלימות הזוגית וההורית המתחפשת לכוונה טובה.
שקד שפירא, שהיא גם משוררת וציירת, איירה את כריכת הספר.
מאשה מטיס שריד – סופרת, חתולאית ועורכת הספר
"רחוב החנויות" ספר נפלא לעונג היה לי כל דקה ודקה, קראתי אותו מדי ערב בשקיקה
ברחתי אליו מאז "שמחת תורה", זכיתי בזכותו לשעות שקט והנאה. מעניין מה עוד יעלה בגורל גיבוריו... מחכה לספר הבא ההמשך...
שאפו לך שקד אהובה והמון תודה
שלומית מרטון
צלמת
לפעמים משפט אחד עושה את זה כשמוצאים פנינה מבריקה במהלך קריאת ספר.
לשקד שפירא - אמנית בכל נשמתה, ציירת, סופרת, משוררת - יש לא מעט כאלה.
ב"רחוב החנויות", הספר החדש שלה, מצאתי פנינה כזאת כבר בהתחלה.
כותבת אדל, שנישאה למוריס הסנדלר הגברי, שנשים תולות בו עיינים חמות, לחברתה מטילדה: "הם מבינים רק דבר אחד: אישה מאושרת היא אישה שיושבת בבית, ויש לה חלב וגבינה במקרר, והיא יכולה לבשל לבעלה. הם חושבים שזה האושר.... יש לה ספה, שולחן, סכו"ם, ויש לה אור בבית, וגם מרפסת... "
כמה יפה, כמה כואב, כמה נכון, סיכום ציני חריף של "האושר": סכו"ם.... וגם מרפסת...
ואדל תידרש למצוא בתוכה אומץ ועדינות ויופי עד שתצליח להשתחרר מ"תפקיד האישה המאושרת" הזאת.
אבל את זה תצטרכו, אתם הקוראים לגלות בעצמכם.
אולי גם תגלו שהפחד משינויים שמרגישים רוב האנשים בעולם שסביבכם, נשים וגברים כאחד, שתול עמוק גם בתוך כל אחד מאיתנו.
אריה יאס
עורך, יזם, מפיק, מנחה ובמאי פורץ דרך
שימש בתפקיד מנהל מחלקת הדרמה בטלוויזיה הישראלית